האהבה העמוקה שלי למוזיקה כמו העובדה שאני עוסקת ביין הן בזכות אדם אחד, אמנון גרנות aka – אבא.
לא הרבה מכירים את אבא שלי ויש לכך סיבה, הוא איש שקט וצנוע להפליא. אך אלו שזכו לגלות קצת, יודעים להגיד שמדובר באחד האנשים החכמים ביותר שמסתובבים כאן, הטובים ביותר והמצחיקים ביותר בפער. אבא שלי חוקר בנשמה שלו, את הכל. לרוב הוא ידע לענות בצורה מפורטת (מדי הרבה מדי) על כל שאלה שתשאלו, ואם לא הוא יצא לחקור. זה תקף לכל נושא, מהיסטוריה למוזיקה, מהמלחמה הקרה לגיא פינס (לא, אני לא צוחקת).
האיש מורכב מנתינה ב-100% ובשקט בשקט לימד אותי להקשיב בין המילים, לשמוע הרבה מעבר לפשט ולהרגיש פנימה אותי ואת העולם. עכשיו לעניין המוזיקה, המנעד של האיש הגאון הזה נע ונד מאופרות ועד לבקסטריט בויז. משירי ארץ ישראל לסלין דיון. מביטלס לוו טנג קלאן. אבל יותר מהכל אבא שלי אוהב קאנטרי. הוא בעצם נולד בטעות בישראל, אבל הנשמה שלו מגיעה אי שם מטנסי על כסא נוח במרפסת מצויד בכובע קאובוי וגינונים של רד נק.
אבא שלי גם סובל בעשור האחרון מפרקינסון. עכשיו תנו לי לומר לכם, זה לא כיף כמו שמוכרים לנו. זה אפילו די חרא והשבועות האחרונים לא היו לו קלים. הכתבה הזו מוקדשת לו.
אבא שלי הוא היין הזה, העמוק מלא הרבדים, המורכב, המפתיע אך יציב, אותו יין שיש לו מלא מה לומר אבל הוא לא צועק את זה. אין בעיטות, אין דרמה. יש שקט ועומק אינסוף שרק מי שבאמת יודע להקשיב – יזכה בעולם. הקליפה עדינה משאירה צבע חיוור למראה, אבל שזה לא יטעה אתכם.
נביולו – המלך של הזנים והזן של המלכים.
דווקא לא מברולו שבפיאמונטה, אלא לנגה נביולו של יקב קצ׳ינה דהלה רוזה. יקב משפחתי מקסים שביקרתי בו, ויותר מהכל בלטה הצניעות והענווה של המשפחה. הכנסת האורחים הנדיבה אך שקטה. הכל היה כל כך אמיתי, פשוט ומדויק. יקב שממוקם בבית שלהם, מחמם את הלב ולא מנסה להיות פומפוזי. אבל היין, הו היין.
100% ענבי נביולו, נבצרים ידנית ועוברים תסיסה בנירוסטה בלבד עד למנוחה במיכלי בטון. ככה בלי עץ. ביטוי של פרי במלואו. מתקבל כאן יין בלי אגו אבל עם חתיכת אישיות. הפרי לא מבקש עזרה, לא עץ לא יחס מיוחד – רק להיות הוא. יין עם עומק וקריצה מהממת. באף מקבלים פירות שחורים ואדמדמדים, פרחים, ורדים ותבלון של עור ואניס. בפה סיומת מובהקת שנשארת. מרגישים טאנינים חזקים כיאה לזן ואלגנטיות. יין נעים, חבר לשיחת עומק עם נוכחות ועוצמה שקטה.
השיר של השבוע הוא השיר שמשמח את אבא שלי תמיד, שיר מתובל עם המון הומור. להקת The dead south היא להקת פולק בלו גראס קנדית עם קול מאד ברור, והרבה הומור. השיר in hell I'll be in good company הוא כנראה ה- feel good song שלנו. וגם אם יש ימים שמרגישים קצת כמו גהנום, אז לפחות בחברה טובה, עם יין מדהים. והרבה מוזיקה.
