כשעוברים את גיל 18 בארץ, החופש הגדול די מאבד ממשמעותו. להפך. כל מקום מתמלא במספר לא סביר של ילדים מכל הגילאים וההורים שבינינו סופרים את הימים עד לראשון בספטמבר. כל הארץ מלאה בזומבים מרוטי עיניים ממלמלים ״עד מתי אוגוסט..עד מתי אוגוסט״, ואלו שלא הורים מחפשים שטח שיש בו מעט מרחב פרטי ואוויר. ״החופש הגדול״ הוא ההפך מחופש, וברגע שזה נגמר המבוגרים מרגישים חופשיים. מעניין. זה גרם לי לחשוב –חופש זה עניין תפיסתי, ז״א תלוי באיזה צד של המתרס אנחנו נמצאים. כל אחד והחופש שלו ומה מסמל חופש עבורו. ואז התחלתי לצלול עוד קצת פנימה, ממש לחשוב על עניין החופש ואיפה הוא מתבטא בחיים שלי?
אני טסה לחופשה שבוע הבא אחרי הרבה מאד זמן. כמה שזה חשוב. אבל חופשה זה לא חופש כי את עצמי והמחשבות שלי אני לוקחת אתי לכל מקום. האם באמת יש לי חופש בחיים שלי? קלטתי שאני והסובבים אותי מפוצצים בהתניות – אם… אז. אם אני ארוויח יותר כסף אז ארגיש חופשייה ומאושרת, אם ארד במשקל אז, אם אתקדם בעבודה אז, אם אתחתן אז, אם אם ואם. כמה התניות בדרך אל! וואו מתיש! זה יוצר את ההפך הגמור מחופש, אני מוצאת את עצמי בלופ תמידי שתלוי בכל כך הרבה גורמים על מנת ש. ומי בכלל יכול לעמוד בכל כך הרבה סטנדרטים? אז החלטתי לרדת לעצמי מהוריד לרגע! בא לי להפוך את זה- שהאז יגיע גם אם כלום לא ישתנה.
אז עכשיו ממש ממש סבבה לי גם אם זה יקרה וגם אם לא. אז אני עפה על עצמי כרגע עם הכל ואם הכל ויוצאת לחופש הגדול שלי. זה קל להגיד, אבל זה נותן משהו אחר. מן רגע של פתיחת הלב שלי לעצמי. ואין מי שיותר פותח את הלב מסטיבי וונדר. אני לא צריכה להסביר לכם עליו אבל בכל זאת תרצו לקרוא עליו הנה קישור.השיר Free מוקדש לכל ההורים שבחוץ, מוקדש ל-1 בספטמבר. מוקדש לסוף אוגוסט ומוקדש למציאת חופש אמיתי בינינו לבין עצמנו, מעצמנו, בעצמנו. רגע תנו לעצמכם קרדיט, שרדתם את אוגוסט. אפשר להנות ואין יותר מתאים לחופש בעיני מבועות עם סטיבי ברקע.
היין של היום הוא בלאן דה נואר מבעבע של אנדראה בופה. קודם כל אני מבקשת לקחת בקבוק, לנער אותו היטב ולתת לו להתפרץ קצת כמו הממטרות שהייתי רצה בהם בילדות. אנדראה בופה, יינן איטלקי שגדל פיימונטה ומצא את עצמו בגבעת ישעיהו מגיע בעקבות האהבה. בופה הוא כימאי מה שרק עוזר בעשיית היין שלו. יותר נכון דוקטור לכימיה. אנדראה התאהב בעולם היינות המבעבעים ספציפית בשיטת שמפנואז מסורתית עם טוויסט ישראלי. הוא הקים יקב קטן שבו כל בקבוק מבוקבק במיוחד ללקוחות. תסיסה שנייה נעשית באופן מבוקר בשיטה המסורתית. מדי חודש, מעט בקבוקים עוברים את תהליך ה-dégorgement, המבוצע באופן ידני "à la volée", כך ששאר היין ממשיך להתיישן ולהשתבח על משקעי השמרים לדבריו, והוא משתמש בזנים ייחודים ולא אופיינים בשיטה המקובלת המסורתית.
אני בחרתי בפינוטאז׳ בלאן דה נואר. פריך, פירותי ויבש לחלוטין. הוא עסיסי וחמצמץ, עם ניחוחות לימונים ובריושים בדיוק במידה. אלגנטי, עדין ונשתה תוך חצישעה ראו הוזהרתם. הוא בעיקר חגיגי וכשאני יוצאת לחפש אני חוגגת. במאה ה־ 16 מתועד דום פריניון הנזיר ״שטעם בשמפניה טעם את הכוכבים“ אז אני מוכנה לטעום כוכבים. עם אנדראה בופה וסטיבי וונדר.
גם אתם יכולים לטעום כוכבים <3
