אני חובבת ביזאר. הניואנסים הקטנים קטנים האלה שלא תמיד שמים לב אליהם, אותם אני תמיד רואה. כל מה שיוצא ממסגרת הרגיל ויש לו טוויסט – אליו אני אמשך. מה אני אגיד, אוהבת מוזר מצחיק, שונה. זה מתבטא בהמון דברים, באופנה, בהומור, באנשים, במוזיקה. זה ממש יכול לרגש אותי. לסקרן אותי. דווקא ביין, בגזרת מה שאוהבים לכנות ״פאנקי״ – שם אני פחות מתחברת. יש לי חברים וחברות אוהבים משובעים של כל מה שכתום, מסריח ושונה ודווקא אני מוצאת שאמנם זה מעניין, אבל לא תהיה הבחירה שלי וגם אם כן, כוס, כוס וחצי ושם זה נגמר. גדול עליי.
זה לא גורף. יש יצרנים שעושים עבודה פנומנלית, עבודה נקייה ומדוייקת שהטוויסט ניכר בניואנסים המאד קטנים. יש עומק יש אמירה, יש ביטוי לזן, יש ביטוי לאזור אבל כאמור, עם טוויסט. איזה קריצה, חספוס מעניין, שקורא תיגר אבל כזה שמזמין אותי לעוד. אבל באופן כללי, הבנתם.
לפני כמה ימים חברה טובה מתחום היין שלחה לי פלייליסט ביזארי לחלוטין על טהרת האיטלקית. נדלקתי. ואז הגיע השיר Satan in love זהו, כאן נפלתי סופית. שיר מ-1978 של להקה שנקראת לה בליני. בחיי שחיפשתי אבל לא מצאתי עליהם כלום. אני רק יכולה להגיד תודה שמצאתי את השיר הזה. שילוב של פופ, דיסקו אלקטרוני עם מידה בדיוק נכונה של דרמה, סקס אפיל והומור עצמי שזורים יחד מפריעים אחד לשני ובאותה נשימה מפרים אחד את השני ומתמזגים יחד לבליל של שלמות. אני מרגישה מיד שאני נכנסתי לסצינה בסרט הכי מגניב שעוד לא ראיתי, כמו להיכנס למועדון לילה הכי מוזר שיש מלא באנשים מיקום מקביל, עשן והמון צבעי ניאון, ירוקים, כחולים, ורודים ובעיקר -מוגזמים.
הכל כל כך מכוער שזה כבר יפה. הכל כל כך מוגזם ומעודן להפליא, שני ניגודים שמי ידע שאמורים ללכת ככה יחד. האווירה בשיר סקסית, שונה, מלאה בקריצה ונגיעה נכונה של דרמה איטלקית. כמה סטייל אלוהים! אני מרגישה שאני נשלחת ישר לסוף שנות ה-70 ומקבלת בברכה את תחילת ה-80 עם הסינטיסייזרים, הצלילים המתכתיים ומלא דביליות רצינית. מי אמר כריות בכתפיים, שיער מנופח, צבעי ניאון ולא קיבל?
בדרך כלל יש לי בעיה מהותית עם שנות ה-80. אני מבינה שכל מה שקרה שם מבחינת אופנה ומוזיקה היה פורץ דרך וחשוב לאין שיעור אבל אני, תמיד מסתכלת לאחור מזועזעת. המוזיקה, איי דונט גט איט. ואני בכלל לא רוצה לדבר על האופנה. אבל הנה באים שירים שכאלה, שזולגים מה-70 ל-80 וישר אליי ללב.
ואז נזכרתי ביין. ההוא בגזרת היינות הטבעיים (מושג שלם ושנוי במחלוקת שלא אפתח עכשיו אלא אם כן ממש תרצו) של יצרנית אדירה. הוא כל מה שאני אמורה לא לאהוב ברוזה. צבע כהה, ריחות של לא מהעולם הזה ועדיין, בשנייה שטעמתי אותו – התעלפתי, ובסתר ליבי התאהבתי. קנצ׳לי רוזטו של ויני רבסקו הוא רוזה מופרע אך מאוזן מאברוצו מענבי מונטפולצ׳יאנו דה אברוצו. ליקב גפנים בנות 25- 45, ויולה היננית עושה שימוש בנירוסטה, בטון וזכוכית ללא עץ משמע – פרי פרי פרי.
הנה יין שמביא איתו את הסיפור והתחושות של השיר, חספוס, סקס אפיל, קריצה שובבית. קורה פה משהו כל כך אחר ומוגזם אבל כל כך ענוג ומאוזן שנותרתי המומה ומבולבלת. איך היין הזה מצליח להיות כל כך ביזארי ומחוץ למסגרת ועדיין להיות כל כך אלגנטי מלטף ועסיסי? גאונות. ריחות של תותים ופירות אדומים מתוקים לצד ניחוחות אדמתיים, של עור אבל חגורת עור חדשה כזו וקצת טבק. בפה קורה אותו המשחק – חספוס שובב ומעלה חיוך לצד אלגנטיות ואיזון מכשפים. פרי מתפוצץ עם סיומת של דם וברזל כמו לאכול פרשוטו עם פטל ותותים ביער רטוב, עם סיגריה. תותים דובדבנים, המיץ של הזיתים, רוטב של ממולאים עם החמוצי כזה. שיקוי אהבה שמשחק איתי. אני לא אמורה לאהוב אותך אבל בעצם אני כבר מאוהבת. מבלי לדעת כשתרגמתי את מילות השיר לאנגלית הבנתי שזה תיאור מדויק של התחושות שלי מולו ותיאור מדויק יותר אפילו של היין.
He slams me and caresses me
with two drops of sweetness
Half angel Half animal
First they like it then it hurts
Ha ha ha ha
Satan in love
תצחק עליי…אין לי בעיה. אני שלך
יולה רבסקו עברה מסלול שלם מללמוד עריכת דין להבנה שאדם מאושר כאשר הוא מחובר לאדמה. למשפחה היו כרמים ויקב, ואף מסעדה שבה עבדה. ככל שהעמיקה בתפריט היין וחומרי הגלם הבינה שזהו עולמה. היקב ממוקם במרכז אברוצו בין הים האדריאטי, שמביא אתו כל טוב בגרסת מלח ורוחות פראיות, לבין ההר השני בגובהו באיטליה – גרן סאסו. כל היינות שהיא מייצרת, עשויים משני הזנים המקומיים- טרביאנו ומונטפלונצ'יאנו דה אברוצו
השיר:
אהבת? רוצה לשמוע עוד סיפורים וחיבורים כאלו? נו קדימה! אנחנו מזמינות אותך להצטרף לסדנת פיות יין הקרובה, מבטיחות שיהיה מוזר בדיוק במידה. כל הפרטים בלינק https://sale-page.greeninvoice.co.il/fairyworkshops
בא לך לטעום את היין אצלך בבית? להזמנת מארז מהפיה, הקליקו https://bit.ly/3bWvvd7
