ב(עוד) ערב אצלי בגג חברה שהבינה שלא כולם מכירים את כולם, יזמה משחק שבו כל אחד אומר איזה חיה הוא (בלתי נסבל איי נואו) אבל בפועל זה היה ממש מעניין ומפתיע. לא ממש ידעתי לומר איזו חיה אני אז החליטו בשבילי בפה אחד. ״את נץ״. פתאום נזכרתי שזו לא הפעם הראשונה שאומרים לי את זה. מעניין. זה השאיר אותי עם המחשבה של מה מניע נץ? מה גורם לו לפעול? כיוון שאני לא מבינה כלום בנצים העברתי את השאלה אליי.
נותרתי עם תובנה שזה מצריך ממני כרגע 3 דברים. אומץ, אמונה ואהבה. בלי אומץ אין לי איך לנוע קדימה, חייבת תעוזה בשביל לראות מטרה ולצאת לדרך. אבל בלי אמון – ביני לבין עצמי כן? אין אומץ . ז״א אני חייבת להאמין בי בשביל להעז. בלי אהבה אין טעם או סיכוי לשניהם. שלושת אלו מלווים אותי בתקופה האחרונה ואני מרגישה חדה מתמיד.
לפני כחודש הייתי בהופעה של חבר יקר דן שכטר. מה שקרה שם השאיר אותי המומה. זה היה אנסמבל מרהיב של נגנים מהמוכשרים שראיתי. הוא מנגן על פאנטם, כלי ייחודי בפני עצמו. ואליו התווספו צ׳לו, גיטרה חשמלית, בס, תופים, זמרות – חגיגה. חשבתי לעצמי, כמה אומץ היה לו לחלום, ולהוציא לפועל מופע כזה. ואז הגיע הקטע שהפיל אותי לגמרי מהכסא – לכל קטע מוזיקלי הייתה יצירה שהאמנית שני רחמים ציירה. כל ציור הביע ויזואלית את הקטע המוזיקלי – אתם קולטים?? סינסתזיה בלייב! רמת התרגשות – 1000000.
ואז הגיע הקטע Soaring hawk.
שנייה לפני זה. דן אמר לי את אחד המשפטים היפים ביותר ששמעתי. הוא אמר לי את באמת נץ כי את חדה. אבל שחושבים חדות חושבים תמיד על הקצה השפיצי, משהו רזה חד ומפלח. אבל אצלך החדות היא רחבה ובכל הצבעים. מעבר לכמה שזה מרגש, בעיניי זה תיאור מדויק של הקטע המוזיקלי הזה. חדות נקייה. כל כך חד ונקי שאפשר לשמוע ולהרגיש כל צליל. יש משהו ממש נושם בקטע הזה ועדיין משאיר אותי מאד דרוכה. אני יכולה להתענג על הצלילים הנקיים, החדים המלטפים. השירה עדינה אבל חדה – חודרת ישר לתוך הלב ומורגשת בעור. אפשר להרגיש את פכפוך המים ולהריח את המים העצים והאדמה הרטובה. אבל הכל ער, חי וברזולוציה של HD פלוס פלוס פלוס. חדות רחבה נעימה וערה.
ביום שישי זכיתי להשתתף בטעימה של יקב סוסון ים. יקב בוטיק מהחלוצים והחשובים בארץ. זאב ואורלי זוג בחיים וביקב מלווים אותי כבר המון שנים. הם בעיניי דוגמא מובהקת למשולש הזה שדיברתי עליו בהתחלה. אומץ, אמונה ואהבה. זאב מעז לגעת בנושאים ולחקור אותם, מזנים שלא היה בהם שימוש בארץ ועד למחקר על חשיבות השמרים ביין. לא רק לגעת בנושאים אלו אלה להתנסות, וללכת עד הסוף. בלי לבטים ובלי לפסוח על אף שאלה שעולה בדרך.
כשאני נפגשת אתם אני במיוחד אוהבת לצלול לשיחות פילוסופיות על החיים, על מוזיקה, על אמנות על מה לא. בטעימה של שישי הם השיקו את היין שנקרא שפינוזה. היין הזה כבש אותי מיד. מעבר לזה שהוא טעיםםםם! יין טעים! היו בו את כל המאפיינים שאני אוהבת – חדות, ניקיון וטוויסט של תבלון ובעיטה בסוף. מורכב מזני גרנאש, קריניאן וקברנה סוביניון, שילוב מעניין לכשעצמו. אף מתובלן, פרי אדמדם ומליחות. חומצה מופלאה שופע בפה של לצד משהו מינרלי, נקי נקי נקי. יין שנושם ומתגלגל בפה ומגלה כל פעם עוד שכבה. רחב ובכל הצבעים מגלה כל פעם עוד תבלין, עוד פרי, עוד שכבה ועוד רובד.
אי אפשר להפסיק לשתות. אני חושבת שזה היין האהוב עליי עד כה של יקב סוסון ים (שגם ככה אהוב עליי במיוחד). אפילו העטיפה שלו מתאימה כל כך לשיר של הנץ, לקליפ, אותן טיפות מים שבחיי שאני יכולה להרגיש אותן מתגלגלות לי במורד הגב עם כל צליל וכל שלוק מהיין. הכל מדויק, הכל חד הכל ער.
על גב הבקבוק רשום : מוקדש לאבי הפילוסופיה המודרנית ברוך שפינוזה, יהודי שהגדיר מחדש את האלוהות, ולכן הוטל עליו חרם ע״י קהילת יהודי אמסטרדם. אלברט איינשטיין אמר עליו ״ אני מאמין באלוהיו של שפינוזה, המגלה עצמו בחוקיות ההרמונית של העולם״.
התגלמות האומץ, האמונה ואהבה.
