יש רגעים בחיים שמבלי לדעת, החלטה שרירותית מובילה אתכם לקראת שינוי משמעותי. עברתם בדלת שבכלל לא ראיתם והתגלה לכם עולם.
ככה קרה ביני לבין הג׳וז ולוז. הייתי אחרי שנים מאד לא פשוטות והעסק התחיל לעמוד על הרגליים. הוזמנתי מעוד הרצאה לעוד סדנא והתיירות הייתה בשמיים. ואז בלילה לבן אחד, אחרי הרצאה מאד גדולה עשיתי מעשה שלא ייעשה, ויצאתי מהבית (כי לילה לבן) והגעתי להשקת אמנות של חברה.
בואו נקח שבועיים אחורה. ג׳וז ולוז, מוסד תל אביבי שזז מיהודה לוי לרחוב גבולות מחליף בעלים. עלמה ואורית מכרו את הג׳וז לשי ונאור. מתפרסמת כתבה בטיים אאוט, הם נראים חמודים ואני נוזפת בעצמי על זה שעוד לא הייתי מעולם בג׳וז.
בחזרה ללילה לבן, אחרי ההשקה אותה חברה מדהימה הציעה שכולנו נלך לג׳וז. כל אינסטינקט שלי אמר לי לא, זה לילה לבן. אין שום סיכוי שאני מסתובבת בחוץ עכשיו, וגם מה הסיכוי שיהיה מקום? אנחנו 12 איש.
אבל כנראה שהאינטואיציה הרגישה אחרת וזרמתי.
וככה צעדנו לנו 12 איש ביחד לכיוון הג׳וז שכבר מזמן לא הכניסו אף אחד למסעדה.
משהו קרה בכניסה (לא בזכותי). נוצר קליק בין החברה האמנית לשי ואחרי שלא הכניסו אף אחד במשך שעות, החליטו להכניס חבורה של 12 אנשים בלילה הלבן, אני ביניהם.
היה ערב משגע והחברה מאד התחברה לשי ונאור.
בסוף הערב ממש רגע לפני שהלכנו היא אמרה לשי שאני מתעסקת ביין וזו הפעם הראשונה שהתחלנו לדבר. הוא שאל אותי
בחיוך נבוך מה אני חושבת על תפריט היין, ואני השבתי בחיוך אוהב ואמיתי : ״ לא טוב״.
קבענו ליום למחרת וככה הכל התחיל.
עכשיו, ליוויתי מסעדות בעברי אבל פה קרה משהו שונה. הרגשתי שהגעתי הביתה. הכרתי אנשים שצורת החשיבה שלהם שונה מכל מה שפגשתי ומאוד דומה לשלי והתחלנו בניסוי. הם לא חיפשו דמות ליין, אני לא חיפשתי מסעדה ללוות אבל ידענו שאנחנו רוצים להיות ביחד.
תפריט האוכל היה כל כך שונה מכל מה שראיתי וככה גם בנינו את תפריט היין החדש.
התחלנו לחשוב והבנו שאנחנו רוצים להעביר את הלקוח חוויה, שתתאים את האוכל ליין, את היין לאוכל, את הוייב לערב, את השולחן לאווירה וזו המהות של המקום והפנינו את השיח של היין למקום של תחושות. איך מבלי להבין ביין אפשר לכוון את הלקוח/ה עצמו/ה לחוויה שהם רוצים לעבור. התפריט נבנה לפי אופי היין ומה הלקוח היה רוצה להרגיש ולא לפי צבע היין.
באותה תקופה הרבה שאלו אותי מה אני,
סומלייה אני לא. לא למדתי לימודי סומלייה ולכן אינני יכולה להיקרא ככה.
אשת יין היה המונח אבל הרגיש לי כבד ולא טבעי לי באופן אישי.
ואז בערב אחד של סרוויס נאור נעמד אתי מול הגינה שבדיוק סיים לקשט באורות מנצנצים וצמחים חדשים ואמר לי ברומנטיות ״ הנה כפרה, יער הפיות שלך״
ואז הבנתי, ברור. אני פיית יין. באנו להנות, לגלות ולרגש.
מאז הג׳וז עבר המון גלגולים וניסויים. ערבי יינן, ערבי קונספט ובעיקר ג׳וז לייב – המעבר מתפריט לאירוח ללא תפריט וללא חשבון. והפיה הזו איתם מאז.
בשנה האחרונה הג׳וז עברו מקום, הצטרפו עוד מהעובדים כשותפים, וגם נולדה עוד פיה, לי והרבה השתנה, אבל מה שלא השתנה זה שאנחנו ביחד הפיות והג׳וז. תמיד.
אנחנו מלוות הרבה מסעדות מאז, מייעצות, בונות תפריטי יין ונהנות מכל רגע.
היום גם כל מסעדה שנלווה היא חלק מהלב ומאתנו. אבל אין ספק שברמה האישית – הג׳וז ולוז הייתה הפעם הראשונה מזה הרבה זמן שהרגשתי באמת ובתמים לא רק חלק מסיפור הצלחה, אלא חלק מההצלחה של הסיפור.
בואו לטעום קצת מבחירת היינות שלנו בג׳וז 3> אולי אפילו תפגשו בפיה.
