לפני כמה שנים נתקלתי במושג סנסתזיה
ע״פ ויקיפדיה:
״סינסתזיה (בכתיב לועזי: Synesthesia; סינ = תחילית שמשמעה יחד, אסתזיס = חושים; בעברית: עירוב חושים[1] או ערבוב חושים) היא תופעה שבה גירוי חושי אובייקטיבי אחד מעורר חוויה סובייקטיבית בחוש אחר ונוצר מיזוג קוגניטיבי בין מספר חושים. לדוגמה, שמיעת צלילים עשויה לגרום לאדם שיש לו סינסתזיה לחוש טעם בפיו. אדם שהתופעה מופיעה אצלו בצורה חזקה ועקבית נקרא סינסתז. שכיחות התופעה באוכלוסייה היא כ-4% (1 ל-25), כאשר השכיחות בין גברים לנשים זהה.[2]״
אין לי מילים לתאר לכם את ההתרגשות שחוויתי שקראתי את זה, פתאום היה שם למה שאני חווה מגיל מאד צעיר.
אבא שלי מתאר שהתגובה שלי למוזיקה תמיד הייתה שם, בגיל 3 כבר ניגנתי בכינור. בגיל 5 אני כבר זוכרת את עצמי שומעת בלופים שירים ומציירת, מתארת בראש את מה אני שומעת בין המילים שלא הבנתי עדיין.
עם השנים הכינור התחלף בפסנתר, הקסטות בדיסקים, הדיסק מן באייפון, אבל האוזניות תמיד שם.
כשאני שומעת מוזיקה, מעבר לצלילים ולרגשות קורה משהו שאני לא יודעת לתאר במילים. אני מרגישה אותה בגוף ממש נוגעת בעור, יש לה צורות, מרקמים, פלטת צבעים, ריחות.
כשנחשפתי ליין התפוצץ לי המוח. ליטרלי. עולם של אסוסציציות, צבעים מרקמים, שכבות, ריחות צורות הכל התחבר. בשיחה מאד מעוררת השראה עם אורן, היינן של יקב אסף הוא אמר משהו שהולך אתי עד היום.
ליין יש אנרגיה, יש לו סיפור ומשקל. הוא יכול להיות נחבא אל הכלים וללוות את הערב, והוא יכול להיות עם אנרגיה גבוהה שלוקחת את כל תשומת הלב של הערב.
גם מוזיקה מתנהגת ככה ואז הבנתי יותר לעומק, למה כשאני טועמת יין, עולות בי תחושות, מנגינות ושירים. למה שאני שומעת שיר אני מרגישה אותו בפה והוא מזכיר לי את אותן התחושות שבקבוק יין העביר בי.
וביין אפשר לגעת, יין אפשר לטעום – זה כבר לא רק בראש, זה חי ואני יכולה להעביר את זה הלאה.
למזלי יש לי שותפה שמבינה שלראש שלי יש דרך משלו ושהחיבור הזה משלים חוויה של רגשות, תחושות וייב, חיים. ושאפשר לגעת באנשים דרך יין מעבר לסכמטיות, לידע ולפרקטיקה.
היין והמוזיקה יחד מהווים חוויה שלמה שעונה על השאלה – איך היינו רוצים להרגיש.
אז הנה שיר והיין שעוטף ומתאר אותו, מהפיה הזו אליכם.
אמנם קיץ, אמנם הגיוני שאמליץ לכם על יין ורוד או לבן, או פאן או סאן.
אבל אם כבר שיתפתי אתכם בסודות שלי אז הנה עוד אחד. גם בשיא הקיץ, יולי אוגוסט מכות חום ולחות שנמסים – בסוף יום, שאני לבד ובשקט, קצת לפני השינה אני אסגור את היום עם יין אדום.
אני יודעת, שוקינג אבל זו האמת. אבל לא סתם אדום, אדום שהוא מאהב, כזה שלוקחים את הזמן אתו, שנפתח לאט וכל שלוק מציף אותי עם עוד טעמים. מצד אחד מתמסר מצד שני מחוספס. יין לרומן סודי שלנו, ולא אני לא מעונינת לחלוק.
היין הזה פינקה ג׳נוביבה הוא בדיוק כזה. עמוק, סקסי, פראי אך מאופק, טומן סוד אבל לא חוסך בעונג והוא תמיד מזכיר לי את השיר
yesterday של Fahrland. ניחוחות של טבק ומועדוני לילה.
שובב, מלוכלך, עם קריצה של – ״אני יודע מה אני שווה, יש לך אומץ?
מידע טכני על היין:
יקב : פורחאס דל סלנס (רודריגו מנדס)
אזור : ריאס ביישאס
זן : קאינו טינטו
השיר:
