מלא זמן לא כתבתי.
ממש רציתי ואפילו ניסיתי. וזה לא שלא היה יין לכתוב עליו – היו יינות והיו מרהיבים, וזה לא שלא היו שירים לתאר אותם. הכל היה.
חוץ ממילים. פשוט לא היו לי מילים. המוח דהר ואני לא הספקתי להדביק את הפער. כל פעם שחשבתי שאני תופסת מחשבה או רגש, המוח שלי כבר זז לכיוון אחר ואני יצאתי עם עצמי מסנכרון, נשארת עם טעם נעים בפה בלי יכולת לתאר מה קרה. גם תכננתי הכל, לספר איך אני אוהבת טקסים, איך ערב השנה החדשה יותר משמעותי לי יותר מכל אפילו מיום ההולדת שלי וכמה נערכתי אליו. נסעתי לסיני, מצוידת בלפטופ ופתקים עם מחשבות. ואפילו שם המילים נשארו באוויר נשטפו לי בים הכי יפה שיש.
אפילו נערכתי לקבל את השנה החדשה הכי יפה שיש ואז, מרוב שלא מצאתי את הדרך לעצור בעצמי חטפתי נוק אאוט. כזה נוק אאוט שהשבוע הראשון של השנה החדשה נמחק לי לגמרי והתמקד בחום, הזיות, ושינה רציפה של כמעט 5 ימים.
לא יין. לא מוזיקה ולא מילים.
מצחיק, חשבתי כמה 2022 הייתה שנה שבה עשיתי המון דברים בפעם הראשונה. מי בכלל ידע שיש עוד כל כך הרבה לעשות בפעם הראשונה? מסתבר שיש והנה, גם להיעלם מעצמי ל-5 ימים לחולי היסטרי בפעם הראשונה- גם את זה יש. לא יהיה פה סיכום שנה, למרות שזו הייתה ללא ספק וואחד שנה. אבל כן יהיה פה שיר. ויהיה פה יין. ויהיו פה כמה מילים – כי מעל לכל זו הייתה שנה של אומץ. שנה שבה מצאתי את הקול שלי בחזרה ואת המילים שלי גם שחשבתי שהן לגמרי הלכו לאיבוד. שילכו. אני כבר יודעת שאמצא חדשות. ואם לא – אז תמיד יש שירים.
השיר של היום הוא courage של villagers. להקת פולק אירית שאני אוהבת במיוחד. סגנון ייחודי רק להם. צובט בבטן והקול של הסולן קונור ג׳יי אובריאן שנכנס ישר ללב. יש משהו נורא אישי בשירים שלהם כאילו אני חולקת אתם סוד.
It took a little time to get where I wanted״
It took a little time to get free
It took a little time to be honest
It took a little time to be me״
השיר הזה הוא עדין עדין שקט שקט, אבל כל כך עמוק וחודר עד לשורשים הכי עמוקים. נוגע עד כאב. מתאר לי את השנה שחלפה בצורה מדויקת. זה לקח אותי ליין שכבש אותי לאחרונה מאחד האזורים האהובים עליי בעולם – הר האתנה בסציליה. אזור יין שיושב על הר געש פעיל ומפיק יינות שמוציאים אותי מדעתי.
א׳ רינה של גילורמו רוסו. היין הזה ספציפית התחבר לי לשיר בשקט שלו, בעדינות הכמעט צובטת שלו אבל עם סיפור ורבדים כל כך עמוקים שמבקשים להקשיב טוב טוב. לצד עדינות ורוך מתגלה לו סיפור, חספוס וולקני עדין שמרעיד את הכל. בשקט. עשוי מ- 90% נרלו מסקלזה, 10% נרלו קפוצ׳ו בגובה של 650-800 מטר. משהו ביין הזה כבש אותי. הרוך הכמעט מתחנף שלו עם פירות דובדבנים וסגולים, טומן בחובו משהו פראי, אדמתי בזלתי אבל בכזו עדינות שהוא כמעט קורץ לי. מאלץ אותי להקשיב יותר טוב לסיפור האמיתי. כשנכנסתי לאתר של היקב, נדהמתי לגמרי. אין לי דרך לתאר אז פשוט אצטט מתוכו:
Making wine on the slopes of Mount Etna is an intensely personal, profound and ongoing act of love
A harsh land formed of restless lava, a land of oozing magma which expands and then rapidly cools and, as it tires, finds peace of a sort eventually resembling a stony behemoth – a moonscape, conserving within in the memory of that fire.conserving within in the memory of that fire
This is a patient wine: it reveals itself gradually, and reserves the full strength of its character for those who understand that the rhythms of the earth are sacred.
לעשות יין למרגלות הר געש פעיל – זה אומץ. וכמו בשיר, גם כאן – הכל לוקח את הזמן שלו. כל הלאבה הרותחת, השאירה את האדמה בצורתה החדשה והמוזרה ותמיד תהיה חלק ממנה, ובמהשך כמעט טבעי אסיים עם השיר:
Do you really wanna know
About these lines on my face?
Well, each and every one is testament to
All the mistakes I've had to make
To find courage
It's a feeling like no other
Let me tell you, yeah
Courage
In harmony with something other than your ego
Courage
The sweet belief of knowing nothing comes for free
For free..
