בגיל 3 כבר הייתי על הבמה עם כינור. עדויות אומרות שהגינה הייתה מזעזעת אבל אני עמדתי שם בגאווה גדולה, שורה ראשונה באמצע. מחכה למחיאות כפיים – ההשתחויה אגב הייתה מושלמת. בגיל 6 הכינור התחלף בנעלי בלט, בזה כבר הייתי יותר טובה. שורה ראשונה באמצע. השתחוויה מושלמת. עם השנים התווספו לבלט ג'אז, פסנתר, חלילית, תיאטרון, שירה, הסברה,יונסקו, יוניסף, צבא, משלחות, שגרירות, תואר וכו וכו וכו. אבל המוטיב היה ברור, תמיד הייתה במה, תמיד היה קהל בין אם 2 או 1000, זה בכלל לא משנה. התוכן התחלף, אני נשארתי ואז מצאתי את מקומי בעולם היין. הוא נשאר יציב ואני אתו והקהל עם השנים הפך לאנשים, שאפשר לגעת בהם, לשמח אותם להאיר להן את האור בעיניים.
ביום ראשון האחרון טל טאובר גוטסדינר מייסדת השזרה, הזמינה אותי לערב יינן הראשון של דרור אנגלשטיין עליו כתבתי כאן. בעקבות הכתבה הזו, היא ביקשה ממני להשתלט על האינסטגרם של השזרה ולדבר פיות היין, לדבר אותי. עכשיו בכנות, אני לא חזקה בסושיאל, לא מתחזקת שם ולא מתיימרת לדעת מה אני עושה – אבל שיחקתי. נהנתי בטירוף ודיברתי אותי 100%, עם ההומור, עם הרצינות, עם הסופרלטיבים. היא שמה עליי זרקור ואני נהנתי איתו. קצת אחרי השותפה שלי הנדירה שלחה לי וידאו שצולם לפני שנה שבו רואים אותי, או משהו שדומה לי בורחת מהמצלמה. ממש נמנעת מבועתת וחרדה מזה שיראו אותי.
פתאום קלטתי..בשנים האחרונות ברחתי למאחורי הקלעים, ממש כמה שיותר רחוק מאיזשהו אור. אלה היו שנים לא קלות לכולם אבל נדהמתי וגם נחרדתי לגלות כמה חלק מהותי ממי שאני לא היה קיים. נכון, היו קולות שלא רצו אותי בפרונט, ודאגו לעשות הכל כדי שאני אזוז מהפריים, אבל מה שיותר קשה זה שאני האמנתי להם. השתכנעתי והסכמתי לזוז, אני לא אהבתי את מה שאני רואה. תירצתי את זה ככל הנראה ב״בשלב הזה של החיים והעסק אני מעדיפה את מאחורי הקלעים״ או ״אין לי מה לומר״ הרבה שמעתי את עצמי חושבת ומבטאת את המילים האלה.
הקושי שלי העיב על מי שאני עד כדי כך שאני אפילו לא הצלחתי לראות שהלכתי לי לאיבוד. הודות להרבה אנשים ובעיקר לעצמי, מצאתי אותי שוב, גרסה משודרגת ונבנית (תוך כדי תנועה אז ווי ספיק). אבל אני מרגישה שוב כמה זה כיף להיות אני. וזה בעצם כל מה שיש לי. זה מה שחילקו לי הקלפים אז לפחות בוא נשחק אתם. בעיקר חזר אליי ההומור שלי, ההומור העצמי, רוח השטות והצחוק המתגלגל שמתחיל מהבטן עמוק. ובעיקר נזכרתי כמה זה כיף להיות באור. זה גרם לי לחשוב על השיר Soy Yo של הלהקה האדירה Bomba Estéreo. להקה קולומביאנית מבוגוטה בסגנון שמתארים כ״אלקטרו טרופיקל״ או ״קומביה פסיכודלית״ מה שמרגיש לי יותר נכון.
השיר אומר בפשטות והומור – זאת אני. הקליפ הוא מהטובים ואהובים עליי ואני מציעה לכם לקחת את הארבע דקות הבאות האלה כי אתם לא תפסיקו לחייך. השיר משחקי ומעורר אצלי צבעים ורודים מבעבעים, מתפרצים לכל כיוון אבל איכשהו זזים ממש נכון. הכל קורה בו זמנית בהגזמה אבל זה מסתדר. כי זה מה יש ועל זה לא מתנצלים.
I fell, I stopped, I walked, I got up I went against the current and I also got lost I failed, I found myself, I lived it and I learned from it .And don't worry if they don't approve of you When they criticize you, just say: It's me
היינן הראשון שעלה לי לראש הוא יעקב אוריה. התמזל מזלי לנסוע לדובאי מטעם קק״ל ולגייס אתנו ייננים שידברו יין מדברי, ויעקב היה אחד מהם. שם למדתי להכיר אותו (מעט), אבל מה שבטוח זה שהכל הסתדר לי. תמיד אמרתי שליינות שלו יש עוצמה שקטה, כאילו לוחשים משהו יודעים איזה סוד אבל לא מגלים לכל אחד. כך גם יעקב, יש לו הומור מעולה וחיוך כזה שיודע סוד ולא מגלה. יש לו המון ידע שהוא שמח לחלוק וענווה מרגשת. מדובר באיש באמת לא רגיל מהראשונים בארץ לייצר יין כתום כשעוד לא ידעו מה זה בכלל. אולי אפילו הראשון. הוא לא מפחד לומר את דעתו אפילו אם היא שנויה במחלוקת ומוכן לצאת למלחמה צודקת, גם אם זה אומר לשלם מחיר. עם זה אני מזדהה.
היין שבחרתי לשיר הזה, או יותר נכון היין שבחר את עצמו שליר הזה הוא מלכת הלבבות. בלנד של שרדונה, סמיון, שנין בלאן וגוורצטרמינר. לא בלנד שגרתי בלשון המעטה ולמרות זאת מצליח להיות בדיוק נכון. יין שלא אכפת לו מלהיות הכי יפה, והכי חכם, והכי אלגנטי, יין שפשוט נהנה ממי שהוא. על החספוס, החומצה, הפרי המתפוצץ, הלכלוך, העסיסיות. חומצה וארומטיות שמשתלבות לכדי חדות ודיוק. יין קראנצ׳י לגמרי וגורם לבעבוע פנימי וחיוך שאי אפשר להוריד מהפנים. יש פה הכל והכל עובד. וגם אם לא לכולם – למי אכפת? 45% שרדונה, 28% סמיון, 17% שנין בלאן ו10% גוורצטרמינר תהליך ייצור: בציר סלקטיבי, תסיסה ויישון במיכלי נירוסטה בטמפרטורה מבוקרת
אני מאחלת לעצמי להיות קצת יותר כמו הילדה הזו, וקצת יותר כמוני. ואני מעודדת אתכם לעוף על עצמכם על מלא בסופשבוע הזה ובכלל. תהיו מוזרים, תהיו עצובים, תהיו מטורללים תהיו שמחים, תהיו כועסים. תהיו. אתם. על מלא.
קרדיט תמונה – לירן לוינוביץ׳
