שמתי לב שאני מוקפת באנשים ממש, אבל ממש טובים. ולאנשים האלה יש משהו משותף. הם מאד טובים בלתת. יש בהם נדיבות אינסוף, רוחב לב והיכולת לגרום לאדם שמולם להרגיש ממש טוב. אהובה, רצוי, נכון בדיוק כפי שהוא או היא. אממה, אותם אנשים לא מאד טובים בלתת את אותו הדבר לעצמם. עכשיו ברשותכן אני חוזרת לדבר על עצמי. אילו רק הייתי מגלה את אותה הנדיבות כלפיי עצמי כנראה שהייתי המאושרת באדם. שמתי לב שיש לי מלא מגבלות עבור עצמי. כאילו אני בבית ספר (קשוח במיוחד) והמנהלת מקציבה הפסקות ורגעי התפרקות מעטים ומוגבלים. חלוקה לא סבירה של שעות לימוד ועבודה קשה, לעומת הפסקות קצרות ומעטות. רק שאני המנהלת. והתלמידה. ואני מבולבלת.
ישבתי השבוע עם חבר יינן שאמר שבזכות הביקור שלנו ביקב הוא הרשה לעצמו לקחת כמה שעות של אוויר. הוא ידע שיהיה לו יום רגוע אבל לא היה מרשה לעצמו ״לשחרר״ ולקחת מנוחה קלה. זה מוטיב שאני בטוחה שתוכלו להזדהות אתו, כמה קל לנו לייעץ לאחרים ולומר להם – קחו לכם רגע! מגיע לכם! הרווחתם ביושר! ובכנות אין באמת סיבה שלשמה צריך ״להרוויח״ זמן אוויר כה חשוב.
בכלל, היחס שלנו לעצמנו לפעמים רחוק שנות אור מהיחס שלנו לאחרים. בחיי שאם הייתי נוהגת עם אנשים בצורה שבה אני נוהגת עם עצמי לעתים, לא היו לי חברים. המחשבה שאם נרשה לעצמנו להיסחף ולרגע לאבד את עצמנו, משהו איום יקרה כאילו העולם יקרוס. תנו לי לומר לכם (ובעיקר לעצמי), הוא לא. להפך, כנראה שהרגעים האלה כל כך נחוצים שהם יחזקו אותנו ונחזור לעולם חזקים ויעילים יותר. זה העניין, אפשר להיות גם וגם. גם חולמניים, גם נחים, גם עובדים קשה, גם בוסים, גם לא יודעים, גם רוקדים, גם מחוייטים. אולי בכלל רצוי להיות גם וגם.
השיר של השבוע הוא Squares של להקת Beta Band הסקוטית. להקת קאלט שנוסדה ב-1996 ובצער רב מאד התפרקה ב-2004, מה שלא מנע ממנה להיות נערצת וחשובה. את הסגנון אפשר להגדיר כפולקטרוניקה, משהו בין פולק, אלקטרוניקה, פסיכדליה קלה ורוק אקספרימנטלי. צלילים מאד ייחודיים והשיר הזה ספציפית הוא מן מאש אפ של השיר Daydream עם אינטרפרטציה של הלהקה. שיר שהוא גם וגם וגם. בתחושה שלי אפשר לראות את כל השדים שבנו, ולתת להם להיות. אפשר לראות את הרגשות, את התלאות, את הפגמים, את האנשים – ולשחרר. לתת להם להיות, לתת להם לנסות להגיע אלינו ולהחליט – עכשיו לא. עכשיו אני חולמת בהקיץ, נתמודד אתכם אחר כך.
עכשיו אני.
לשיר הזה שבו אני מדמיינת את עצמי שוכבת בדשא ענק בין הפרחים, בחרתי יין שאני אוהבת במיוחד. רוזה ד׳אתנה עם ניחוחות של פרחים לבנים, אפרסקים לבנים אבל עם עוצמה ונוכחות עמוקה של הבזלת המאפיינת את הר האתנה באיטליה. הר הגעש שנותן את נגיעות העישון והחספוס לצד פירות נפלאים ומרימים של קיץ. יין מסחרר שמעניק כל כך הרבה עולמות ביחד. יין שהוא גם וגם וגם וגם. כזה שבא לי לקחת אתו הפסקה כזו בין הפרחים הלבנים, אבל מזכיר לי שהוא רציני מאד. מצד אחד מתחנף, מצד שני ממש לא. אפילו התווית מדברת את זה – פרחים ורודים מקסימים שיושבים על אדמת בזלת שחורה. הגוון שלו פחות ורוד ויותר כתמתם אפרסקי.
היקב, טרה קוסטה היה הראשון להפוך אורגני באתנה. הוקם ה-1970 ועבר תהליך מעמיק של הבנת הקרקע, טיפוח גפנים בוגרות וכאמור, הפיכתו לאורגני. היקב החדש הוקם ב-2015.
והיינות הם ייצוג מהודק של קרקע מהמעניינות שיש.
מגיע לך גם את הרגע הזה, עם הבקבוק הזה. במרחק נגיעה מכאן
