יש תאוריה שגורסת שכולנו מכוכבים שונים והגענו בסיבוב הזה לכדור הארץ, מחפשים אנשים שהגיעו מהכוכב שלנו, או לפחות כוכב שכן. זה לוקח אותי לרגע הזה שמכירים אדם חדש/ה ומרגישים שמכירים כבר שנים, כמו הגענו הביתה. איזו תחושה מדהימה זו הלב מתרחב ומתמלא בחום, ביטחון וחיוך. אני מתחברת לתאוריה הזו ושמה לב שיצא לי בסיבוב הזה ללקט המון אנשים מהכוכב שלי והכוכבים הסמוכים.
אבל הפעם אני רוצה לדבר על שניים ספציפיים, קוראים להם גיל ובסו שלי. הכרנו אי שם בגיל 13 שלהם, 15 שלי ומבלי לדעת זכינו בחברות שאין לי איך להתחיל להסביר אותה, זר לא יבין זאת.
היינו בקבוצת תאטרון ניסיונית והדבר הראשון שעשינו יחד היה בהצגה, אני על כסא גלגלים ושני אלה מובילים אותי, גיל בצד אחד, בסו בשני וככה זה נשאר עד היום. עם השנים מבלי לדעת יצרנו שפה משלנו ועברנו עולמות יחד, התבגרות, תיכון, צבא, מעברים לחו״ל, לימודים, מסיבות, פרידות, חתונות, לידות. הכל השתנה אבל כלום לא השתנה. השתננו יחד ונשארנו אותו הדבר עם אותו גרעין מאד ברור – אהבה והבנה שלא תלויים בדבר. לא משנה מה עברנו אני יכולה לומר בוודאות – בחיים לא צחקתי כל כך הרבה כמו שאני צוחקת אתם. גם היום מתקרבים לנו לגיל 40, רובינו הורים – אנחנו עדיין ילדים בני 13 שבעיקר אוהבים לצחוק ולעשות שטויות (והרבה בושות) ביחד. ציבור, בפנים איפה שלא נהיה. כל סיטואציה תהיה גרוטסקית, מגוחכת ומעל לכל – אמיתית. היינו שם ברגעי האושר הכי גדולים , ברגעי הכאב הכי איומים וגם ברגעים רגילים לחלוטין.
השבוע ביליתי עם גיל אחרי הרבה זמן בזמן שבסו בשיחת וידאו מקוסטה ריקה. בכינו דיברנו והפנים כבר כאבו מרוב צחוק. זה היה מדהים כמה לא תלוי זמן מקום או הגיון הקשר של שלושתינו. תמיד הם זורקים אותי לשיר הזה של פטבוי סלים, בעיקר לקליפ הזה. Praise you שיצא ב-1999. השיר הוא סימפול אגדי לפתיח של- take yo praise של קאמיל ירברואו. הקליפ הוא קליפ גרילה שנעשה בלי ידיעת בעל המקום או עוברי האורח התמימים שנקלעו לסיטואציה המומים. הוא גם לא היה אמור להיות הקליפ המקורי, מצולם במצלמה ביתית בעלות של 800$. עם זאת הוא אחד הקליפים האייקונים בהיסטוריה וזכה בהמון פרסים.
הוא בעיקר מזכיר לי כמה זה חשוב להנות, ולהיות מטומטם בלי לחשוב על כלום – ואני מאד בטוחה שבדיוק ככה אנחנו נראים רוב הזמן ששלושתינו ביחד. הקליפ הזה יקבל פרשנות משלנו יום אחד אני מבטיחה לכם.
הבעבוע, הקצב, החיוך שהוא מעלה והגוף שלי שרק רוצה לרקוד מחייב יין כיפי במיוחד. כזה ששותים מכל כוס שיש בהישג יד, ולא חושבים על השנייה. יין שמעלה חיוך פותח את הלב ולא לוקח את עצמו ברצינות מדי. זה יין שאומר – הלו, אני באתי להנות מה אתכם?? יין שמזכיר לי כמה חשוב זה להיות בת 13, גם אחרי 20 שנה כי לכיף, אין גיל. פוליזון פט נט, מבעבע משמח בצבע שמזכיר פנטה אבל במובן הכי טוב – מזכיר ילדות, תום ופאן, עכור וזהוב. ספרדי מהמם מקסטייה לה מנצ'ה עשוי מענבי סוביניון בלאן וורדחו. טעמים עשירים של פירות הדר ממש תפוזי, בעבוע עדין ומשמח. הענבים נסחטים להם בעדינות ומתחילים לתסוס במיכלי נירוסטה. את התסיסה הם מסיימים בצורה טבעית בבקבוק סגור עם פקק בירה ומכאן הבועות. היין הוא אז איז, לא עובר סינון, אין לו פילטרים. מתקבלים כאן צבע וטעמים מתפרצים בעדינות ונעימות.
אז הבקבוק הזה מוקדש לבסו וגיל שלי מהכוכב המאד מיוחד שלנו. ממליצה לחלוק עם האנשים האהובים עליכם ולהיזכר כמה כיף זה היה וכמה כיף עוד מחכה בעתיד. בעיקר כמה מדהים זה שיש אותם בחיים.
Let us praise them like we should
