מאוד התרגשנו לקראת הבציר ביקב דלתון. אני אישית, בתור מכורה לאדרנלין, ממש ציפיתי לטירוף שעומד לבוא.ֿ בכל זאת, יקב גדול בשיא עונת הבציר, רק יכולתי לדמיין. הענבים שמגיעים בכמויות, הלחץ והסטרס, האנשים שרצים בכל מקום, כמות הדברים שצריך לתפעל, מרכז מבקרים פעיל. הכנתי את עצמי לקרנבל.
ואז הגענו ליקב דלתון.
שקט.
הדבר הראשון שהבחנו בו זה בירידה האיטית של הלחץ בגוף שלנו. לי ואני התיישבנו לקפה במרכז המבקרים ומשהו התחיל להשתנות בשפת הגוף שלנו. הקול שלנו ירד בכמה דציבלים, הקצב הואט ולאט לאט נכנסנו לזון אחר. עם הזמן קלטנו שאנחנו בקושי מדברות ורק שרויות במין תחושת ציפה משונה, כאילו מישהו הכניס אותנו למדיטציה של רוגע ושלווה.
סליחה? בציר? הלו???
שום דבר. משהו אחר קורה ביקב הזה ואנחנו כבר בפנים. ברוכים הבאים ליקב דלתון, ההפתעה הגדולה ביותר של השנה. אלכס הרוני, האיש מאחורי היקב, גדל והתחנך בלונדון. כמוני, הוא הגיע לארץ מאירופה והסתגל לתרבות חדשה ומאוד שונה. אלכס ואביו מתי הבינו שהם יעסקו בתעשייה יצרנית ישראלית. היה ברור להם שיש משהו מיוחד בגליל ולכן ב-1995 הם הקימו שם את יקב דלתון. אלכס אוהב להיות שם. מאחורה. לא שש להגיע לאור הזרקורים. הוא איש מופנם, אך מאוד חברותי וזרם עם אלף השאלות שלי. כמובן שלא השארנו לא ברירה, רצינו לשמוע ולהשמיע הכל.
ישבנו במרכז המבקרים שעה ארוכה ושוחחנו, כשלפתע הגיע גיא אשל, היינן של היקב. מיד הבחנתי במשהו מעניין- שפת הגוף של אלכס השתנתה לגמרי. הוא נהיה נינוח, התחיל לצחוק, ואפשר היה לראות בבירור את החיבור ביניהם. כשגיא הגיע ליקב דלתון הוא היה יינן צעיר בתחילת דרכו. בוגר לימודים בדייויס קליפורניה ולאחר התמחויות במספר יקבים. אבל עדיין, אלכס זיהה אותו והימר עליו. כשיודעים יודעים. הגישה של גיא מרעננת ושונה בנוף והוא מצליח להביא אותה לידי ביטוי ביקב מסחרי גדול.
עכשיו שתבינו, יש בעבוע. מורגש שמשהו קורה מתחת לפני השטח וזה גדול, אבל משהו מתעתע בנו. ואז קלטתי – זו בילי, אשתו של אלכס. גם בילי היא hands on בכל מה שקשור בעבודה. היא הבעבוע. מלאת חיים ואנרגיה מדבקת, תופעת טבע. היא חלק עצום מהסיפור . מטפלת בכל לקוח ולקוחה אישית, בלי להתיימר ובגובה העיניים. יש פה איזון בין ין ויאנג בכל מה שקורה ובשלב הזה אני כבר תחת הכישוף של כולם שם.
ואז הגיע היין.
יקב דלתון הוא יקב שמתאים לכולם. אין מישהו שלא ימצא את עצמו פה. יש מענה לכולם. גם בסגנון וגם במחיר. מה שבוח- בין אם תבחרו יין יומיומי או יין גדול- הוא יהיה נכון, איכותי ומדויק. וזה וואו. עשינו טעימה די נרחבת אבל היה יין שבשנייה שטעמתי אותו נפתחו לי העיניים והמוח שלי הוצף בצלילים, גלים וצבעים שלא מהעולם הזה. היה לי ברור כבר מהשלוק הראשון איזה שיר הוא ולא יכולתי להפסיק אותו מלהתנגן לי בראש.
white of earth – סדרת אסופה
לגיא יש מן שלווה פנימית כזו, הוא מדויק מקצועי אבל לא פועל מתוך היסטריה. הוא יודע מה הוא עושה והיין הזה הוא מפגן של זה. שלווה ממבט ראשון וכוח חיים מתפרץ בהפתעה ממקום לא צפוי . כמו בכל היקב הזה, גם ביין יש מערכת יחסים מדהימה בין הין והיאנג. בין העוצמה השקטה לאנרגיה המתפרצת בכל שלוק. ענבי סוביניון בלאן מכרם אלקוש שעוברים תסיסה ספונטנית בכדי חרס. הם גדלים בואדי של נחל מתת, והם גם האחרונים להיבצר מה שמאפשר הבשלה שנותנת קיק לעומק הטעמים. סוביניון בלאן לא שגרתי, סופר מינרלי עם ריחות לימוניים, פרחים לבנים ומליחות מדהימה. ואני סאקרית של יין מלוח. בתחילת השלוק הראשון היין מינרלי ומתנהג בנימוס ועדינות. אבל אז הוא מגיע לשאר חלל הפה ומשהו מתעורר שם בפראיות מרגשת. הרגשתי כאילו מישהו הפעיל לי מפל מים בפה בהפתעה. כמו המפגש של מים מתוקים בסלע ענק. הכל מרגיע ועדין, אבל יש עוצמה והתפרצויות מעוררות בכל פעם.
אבא׳לה… מה זה היין הזה? אלגנטיות חדה.
השיר שלו הוא no stress של tycho ביחד עם הזמרת Hannah Cottrell. השיר הזה מלווה אותי שנים, ותמיד מעורר בי תחושות עדינות של זריחה. צבעים צהובים של קרני שמש תוך התפרצויות של מים וגלים, מלטפים ומבעבעים. מבשרים על משהו חדש. השיר מבקש no stress ויש בו משהו כל כך מלטף ומרגיע, תוך כדי התרגשות נעימה כמו קרני שמש ראשונות ששוטפות אותי בבוקר, עדיין עטופה בשמיכה לבנה. יעבוד גם בשקיעה, עם בקבוק של white of earth בצורה מושלמת.
טייקו (סקוט הנסן) הוא מוזיקאי אמריקאי, כותב, מפיק ומלחין. הייחודיות שלו היא בגוון הקול המאוד ספציפי של המוזיקה שלו. כמו הוליד ז'אנר חדש, המשלב אמביינט ודאון טמפו, עם סינטים אנלוגים וקולות של של נשימה, ים וגלים בתוך המוזיקה שלו. שווה לעקוב.
בשיתוף עם יקב דלתון
