איזה כיף זה יום הולדת.
הזדמנות נהדרת להטיל ספק בכל בחירות החיים שלך, לפקפק באבני היסוד של עצמך ולשאול את עצמך שאלות נהדרות כמו – איך לעזעזל הגעתי לפה???
החודש חגגתי 39, וגם השנה לא חסכתי בחגיגות, הן עדיין נמשכות כי למה להסתפק ביום אם אפשר לקחת חודש? אבל ברצינות, השנה יום ההולדת תפסה אותי לא מוכנה. אולי זה משבר ״ה״, אולי זה הרבה דברים שקרו במקביל אבל נפגשתי עם הכל השנה, חזיתית. אני שומעת המון במהלך השנים שאני ״לא אישה שגרתית״, ״שונה״, המילה ״משוגעת״ נזרקה כמה פעמים לאוויר. ואני יכולה להבין. לא הלכתי במסלול שבו מצופה ללכת. בין אם נסיבות החיים הובילו אותי לשם, או בחירות, זה לא באמת משנה. מה שמשנה זה שהשנה לראשונה הסתכלתי על זה ושאלתי את עצמי: ״ועכשיו מה? מה את רוצה?״
קרו עוד דברים ממש מעניינים השנה. צצו המון דפוסים, דמויות ומפלצות (פנימיות) שלי מהעבר והרימו את ראשן. כאלה שכבר חשבתי שלא קיימות בי וצרחו עליי להסתכל איפה שלא ממש רציתי. למרות שהייתי ממש בלתי נסבלת לפרקים, נעטפתי בכמות לא סבירה של אהבה. אני מרגישה שכל שנה אני מקבלת ערימות של מתנה ואהבה ביום הולדת, אבל השנה זה הרגיש לי קיצוני. מילים, מתנות, חיבוקים מהאנשים שסביבי לא הפסיקו ועדיין לא מפסיקים להגיע על אף ועם כל הקושי שלי כמו לומר – אין לך סיכוי, את לא לבד ואת תלמדי לקבל פה אהבה בבית הזה ויהי מה.
והדבר הנוסף שקרה לי, זה שחוויתי דברים בפעם הראשונה. מתי בפעם האחרונה יצא לך לחוות משהו בפעם הראשונה? זכיתי לחוות עולם חדש שמעולם לא חוויתי והעוצמה של זה הותירה אותי חסרת מילים ואפשרה לי להיפתח לעוד חוויות של ״פעם ראשונה״. אני אמנם יודעת הרבה, אבל אני לא יודעת הכל ואיזה כיף זה שאפשר לתת את היד ולהיסחף למשהו חדש לגמרי. כל אלו גרמו לי להסתכל על עצמי ועל הים בעודי בסיני ולומר – עם הכל למרות הכל – אני בדיוק, אבל בדיוק איפה שאני אמורה להיות ו-וואלה, לא הייתי משנה דבר. רק לומר תודה, על הכל.
גוסטב לורנץ, יקב גדול שיודע להוציא יינות פנומנלים. החל מיינות בסיסיים ועד ליינות Grand Cru מתיישנים – הכל בטופ. מהיקבים הטובים שיצא לי לבקר בהם באלזס ובכלל. ממוקם בברגהיים ומייצר יינות אך ורק מהאזור, ביטוי מלא של הטרואר. החל מ-2012 עברו לעבודה אורגנית בכרמים. מה שבולט ביינות שלהם באופן גורף זה איזון מושלם וניקיון דקדקני. זכיתי להתאהב באלזס בזן הפינו גרי, שעד אז התעלמתי מקיומו. גיליתי זן מעניק, שופע, מתפצח בפה ומשתנה ללא הרף. החודש פתחתי בקבוק של פינו גרי גראן קרו משנת 2012. כבר בן 11 הילד והוא היה מרהיב. דוגמא מושלמת ליין לבן שיודע להתיישן בחן ולהתבגר בבקבוק ככה שהוא הרבה יותר מעניין, טעים, יפה ועמוק עם השנים. הוא היה מושלם בנקודה הזו בדיוק.
צבע זהוב מרשים, ריחות לימוניים, מרציפניים, טעמים עמוקים, מתובלנים. הפרי העמוק, האפרסקים לצד הוניל נסגרו בצורה מעוררת התפעלות של חומצה יציבה, חיה ובועטת שעוררה את היין והשאירה אותו צעיר ורענן. כל הענבים נבצרו מחלקת ה- GC קנצלברג.
כל המחשבות של החודש האחרון והיין זרקו אותי לשיר של להקה שכבר כיכבה פה, Mother Mother, להקה קנדית מוזרה שאני מאד אוהבת והשיר שלה LIFE
Maybe I am right, where I'm supposed to be right, where I'm supposed to be, this is my life. אפילו שלפעמים זה לא נראה ככה, כנראה שאנחנו בדיוק איפה שאנחנו אמורים להיות עכשיו. בתזמון מושלם נפתחת לה שנה חדשה – הזדמנות לעשות דברים בפעם הראשונה, ולשנות את מה שמבקש שינוי כי להתבגר טוב זה העניין. אני עדיין עובדת על זה.
