fbpx
IMG_3773
Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email

The Melting of the sun

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email

כבר כתבתי על זה שאני אוהבת לעשות הליכות ממש ארוכות בים, רק אני המוזיקה והנוף המתחלף. אפילו בשיא הקיץ החום לא מפריע לי. להפך, אני פורחת בחום.אבל יש שירים שאני פשוט לא מסוגלת לשמוע בהליכות האלו בקיץ. פיזית, הצלילים שלהם מעוררים בגוף שלי תחושה של חום כבד והשילוב הזה פשוט יוצר עומס גדול מדי. זה גרם לי לחשוב על זה שכמו באוכל, ביין, כך גם במוזיקה. הכל תלוי קונטקסט.  ממש כמו שבמצב רוח מסוים נעדיף סוג מוזיקה מסוימת. ממש כמו שבקיץ כנראה נמנע מחמין בפיקניק. ככה גם ביין.

כל מה שאנחנו צורכים – משפיע ומושפע מהכל.

לפני כמה שבועות זכיתי לשתות יין מטורף, כזה שיש לו כזו אישיות חזקה שהשתלטה על הערב. שתיתי אותו עם חברה ובעודנו באמצע שיחה קולחת, ברגע שהיין פגש את האף והפה שלנו שתינו עצרנו הכל המומות. העיניים שלה שנפערו ממש חקוקות לי בזיכרון. ״וואווו איזה יין שונה!״ היא אמרה. הדבר הראשון שעלה לי זה שליין הזה יש טעם של השמש שנמסה לתוך עצמה. הוא מיד זרק אותי לשיר  The melting of the sun של הזמרת  S.vincent. (אנני ארין קלארק). קלארק זמרת ויוצרת אמריקאית, סגנון רוק אקספרימנטלי, שמשלב אלקטרו פופ והרבה מאד כלים במוזיקה שלה. יש לה מוזיקה בועטת עם המון רבדים וכפלי משמעויות.

השיר הזה ספציפית נמנה בקטגוריה של אותם שירים שאני לא יכולה לשמוע בקיץ. ואני ממש ממש אוהבת אותו. הצלילים המתכתיים שלו מצד אחד והתחושה שהכל נמרח ונמס לתוך עצמו מהצד השני. המילים מתארות סצינות מורכבות ולא פשוטות והאווירה הכללית היא של סחרור ואיבוד שליטה מאד איטי, כאילו הכל זז בסלואו מושן כמו זיעה מטפטפת ואני ממש יכולה להרגיש את המתכתיות, המליחות והמרקם הקטיפתי בתוך הפה שלי, כמו שעווה נמסה. כמו השמש שנמסה לתוך עצמה. יש בזה משהו מרהיב, מאד חושני ושמנוני כמו שמן על העור בשיא החום תחת השמש הקולחת, וזה חם. מאד. מצד אחד השיר די אפל אבל דווקא מעורר בי משהו ממש בהיר בצבעים צהובים בהירים אבל עם אספלט רותח. ואני לא יכולה לשמוע אותו בקיץ.

נחזור לאותו יין מטורף. 

זלן 2019 – יקב פדורה. פדורה הוא יקב השייך למשפחת קובל. היקב מבטא אזוריות ועושה שימוש בזנים אנדמים מעמק וויפלה שבסלובניה. את פדורה מוביל וולטר קובל, דור חמישי למשפחה של כורמים וייננים. 100% ענבי זלן, זן אנדמי לבן, והמפורסם ביותר באזור אך באותה נשימה גם המוגבל ביותר. היין נעשה בכמויות קטנות. הבציר ידני ונעשה בשיטה המסורתית של האזור במיכלים פתוחים בתחילת תהליך התסיסה הראשוני, ורק אז עובר לחביות עץ גדולות ליישון של שנה. היין תוסס על שמרי פרא תסיסה ספונטנית. כל אלו יוצרים יין סופר מורכב ומפתיע. באף הוא מתובל מאד בכל מני עשבים ירוקים כמו מרווה וזעתר,  מאד מלוח ומינרלי. פתאום מתחילים לבצבץ להם ריחות של פירות ומשמשים מיובשים ומתוקים.

בפה אפשר ממש לחוש בהתפרצות של טעמים, המרקם השומני שלו מתגלגל על הלשון ולא פוסח על אף בלוטת טעם. הרגשתי מצד אחד פירות אגסים, משמשים, הדרים, ומהצד השני כאילו המיסו שומן לתוך כוס היין. החומצה שלו כל כך מאוזנת שהכל מרגיש כל כך חי ובתנועה מתמדת עם סיומת מלוחה של זיעה אמיתית. מעורר את כל החושים בשנייה נמרח ומתעורר בתוך הפה – אלוהים שישמור!  מרגיש כמו השמש שנמסה. 

 

כשנכנסתי לאתר שלהם, שוב לא האמנתי למה שאני רואה. בתיאור היין כתוב על היינן:

stunned by all the shades of green, he started catching the sun’s rays and condensing them into sweetness that fills our glasses.

ובדיוק בעונה הזו, כשהשמש יוצאת לרכך את הקור סוף סוף אני יכולה לשמוע את השיר,וביחד עם היין שלו אני מתמסרת לשלושתם.

...Wait a minute

את האמת, יש 18?

דילוג לתוכן